פסק-דין בתיק ע"פ 36702-12-12

השופט א' קיסרי:

1.      לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט א' קפלן) מיום 6.11.12 בת.פ 5429/01 (" פסק הדין") שבו הורשע המערער בע"פ 43607-12-12 (" המערער") בשני האישומים שיוחסו לו בכתב האישום ובביצוען של עבירות זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר - עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (" חוק העונשין"); שימוש במסמך מזויף - עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה ובנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין; מתן שוחד - עבירה לפי סעיף 291 לחוק העונשין; השמטה מדו"ח וספרים - עבירה לפי סעיף 220 (1) + (4) +(5) לפקודת מס הכנסה, התשכ"א - 1961; הגשת דו"ח וידיעות כוזבים - עבירה לפי סעיף 220 (2) + (5) לפקודת מס הכנסה, התשכ"א - 1961. על המערער הושת עונש מאסר של 15 חודשי מאסרי בפועל, מאסר על תנאי של 6 חודשים שלא לעבור עבירות בהן הורשע במשך 3 שנים וכן הוטל עליו קנס כספי בסך 20,000 ש"ח.

2.      ערעורו של המערער מכוון הן כנגד ההרשעה  והן כנגד חומרת העונש. ערעורה של המדינה (ע"פ 36702-12-12) מופנה כנגד קולת העונש בלבד.

כתב האישום וההליכים בבית משפט קמא

3.                  נגד המערער, מנהל חשבונות במקצועו, הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים המתייחסים לפעילותו המקצועית.

4.                  באישום הראשון נטען כי בין השנים 1998-2000 או בסמוך לכך, זייף המערער תעודות רפואיות שהוצגו בפניו, על מנת לקבל במרמה זיכוי מס הכנסה עבור לקוחותיו על ידי הוספת המילים  " מרותק /ת למיטה" או " לא שפוי" על גבי התעודות. את התעודות המזויפות, ביודעו שהן מזויפות,  מסר המערער למס הכנסה על מנת לקבל בגינן זיכוי במס. עוד נטען, שהמערער שיחד את יוסף שריקי,  עובד מס הכנסה בחוליית שכירים בחדרה (" שריקי"), על מנת  שיחיש את הטיפול בתיקי לקוחותיו של המערער וכן כדי שיאשר ללקוחותיו החזרי מס, להם לא היו זכאים על פי חוק. תמורת אישור החזרי המס והחשת הטיפול הוא שילם לשריקי תשלומים דו שבועיים בסכום של 200-400 ש"ח האחד, שהסתכמו בסך כולל של 6,000 ש"ח. בנוסף, כך נטען, שילם המערער חוב של שריקי לעיריית חדרה בסך 2,300 ש"ח וכן שילם גם חלק מחשבונות החשמל והטלפון הפרטיים של שריקי ורכש עבורו רדיו טייפ בשווי של 2,180  ש"ח. כתוצאה ממעשיו של המערער קיבלו לקוחותיו, שלא כדין, זיכויי מס בסך כולל של כ - 843,378 ש"ח כאשר המערער קיבל 7.5% מכל תשלום. בנוסף נטען כי המערער השמיט מהכנסותיו הכנסה מדוחות שנת 1998  ומהספרים של השנים 1999-2000 כל זאת במזיד ומתוך כוונה להתחמק ממס.

5.                  באישום השני נטען שבמהלך שנת 2000 זייף המערער טפסי 106 וחתם במרמה בשמם של מעבידים על דוחות שנתיים לשכירים על מנת לקבל במרמה החזרי מס לגבי שבעה עשר נישומים, בתקופה של כמה שנות מס, כמפורט בכתב האישום. את הדוחות השנתיים בצירוף טפסי 106 המזויפים, בידעו שהם מזויפים, הגיש המערער לפקיד השומה בחדרה. החזרי המס לנישומים השונים הגיעו לסכום של כ- 240,000 ש"ח שכר טרחתו של המערער  7.5% מסכום זה.

6.                  במהלך הדיונים שנערכו בבית משפט כפר המערער בעובדות שיוחסו לו וטען כנגד קבילות ההודעות שמסר.  התקיים משפט זוטא ובית משפט קמא דחה את הטענות כנגד קבילות ההודעות וקבע שבניגוד לעדותו בבית המשפט, הודעות המערער ניתנו מרצון טוב וחופשי והן קבילות.

7.                  בית משפט קמא בחן את שתי הגרסאות שבאו לפניו, זו של המדינה וזו של המערער, שמע עשרות עדים וקיים דיונים רבים, ולבסוף הגיע לכלל מסקנה כי הוא מעדיף את גרסת המערער בהודעות שנמסרו בחקירה ואשר בהן הוא הודה בביצוע המעשים, על פני גרסתו המאוחרת שנמסרה במשפט.  הוא סקר את תוכנן של שש הודעות (ת/1 מיום 31.8.00; ת/2 מיום 31.8.00; ת/3 מיום 29.8.00; ת/5 מיום 24.1.01; ת/9 מיום 6.9.00; ת/12 מיום 18.12.00) (" ההודעות") שנגבו מהמערער ובהן הוא הודה במיוחס לו והסביר את דרך הפעולה ואת המניעים למעשיו. פרט להודעות,  בית משפט קמא נתן את דעתו גם לתוכן עדויותיהם של עשרות העדים שנשמעו בפניו וחיזקו את האמור בהודעות וקבע שעדויות אלה הן בבחינת "דבר מה נוסף" הדרוש על מנת להרשיע את המערער על יסוד הודאתו. בעדויות הוכח הקשר בין המערער לבין שריקי, הוכחה הזריזות הרבה שבה טופלו התיקים כמו גם העובדה שהתיקים טופלו למרות שהמסמכים בהם לא היו תקינים, היו חסרים מסמכים מהותיים והיו בהם תעודות מזויפות באופן שנכתב עליהן "מרותק למיטה" למרות שכיתוב זה אינו תאם לתיאור המחלה בתעודה.  חיזוק נוסף לתוכן ההודעות מצא בית משפט קמא גם בעדויות הנישומים, לקוחותיו של המערער, שהעידו כי פנו אל המערער אישית והוא זה שטיפל בהחזרי המס וכן העידו כי מסרו לנאשם תעודות רפואיות ללא הכיתוב "מרותק למיטה". גם רופאים שערכו את התעודות הרפואיות העידו כי לא כתבו על גבי התעודות את התוספות המזויפות. חיזוק נמצא גם בעדותם של מעסקים רבים אשר העידו אודות טפסי 106 המזויפים. בית משפט קמא דחה את גרסת המערער כבלתי אמינה וקבע כי הוכח מעבר לספק סביר שהמערער עבר את כל העבירות שיוחסו לו. 

8.                  בקשתו של המערער לעריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו נדחתה, ולאחר שנשמעו טיעונים לעונש ועדי אופי מטעמו של המערער , נגזר עונשו כאמור. בגזר הדין ציין בית משפט קמא את חומרתן של העבירות המחייבת הטלת עונש מאסר ובצד זאת נתן דעתו לזמן הרב שהתיק נוהל ולכך שבדיעבד הכספים הוחזרו למדינה  כמו גם לנסיבותיו האישיות של המערער.

9.      להשלמת התיאור יצוין כי תחילה הוגש כתב אישום משותף כנגד המערער וכנגד שריקי, אולם במהלך ניהול המשפט נפטר שריקי  וההליכים נגדו הופסקו כמצוות סעיף 236 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

תמצית טענות הצדדים

10.  לטענת המערער, בית משפט קמא טעה כאשר העדיף את האמור בהודעות על פני  הגרסה שהוא מסר בבית המשפט. לטענתו, ההודעות - שכללו את הודאותיו במעשים שיוחסו לו - נמסרו תחת לחץ, בהיותו במצב רפואי קשה ולאחר שהובטחו לו הבטחות שווא שלא ייעצר ושלא יוגש כנגדו כתב אישום. ביחס לעבירות שיוחסו לו העלה המערער טענות  הן כנגד קביעות עובדתיות והן כנגד מסקנות משפטיות. עיקרן של הטענות הוא שהמדינה לא עמדה בנטל להוכיח מעבר לספק סביר שהוא ביצע את העבירות שיוחסו לו. כמו כן טוען המערער לקיומם של מחדלי חקירה אשר יש בהם להביא לזיכויו. המערער מלין גם כנגד חומרת העונש שהוטל עליו וטוען כי לא ניתן משקל מספיק לעינוי הדין שנגרם לו עקב התמשכות ההליכים , כמו גם לנסיבותיו האישיות הקשות ולמצבו הרפואי והכלכלי.

11.  ערעורה של המדינה מכוון רק כנגד העונש. לטענתה, העונש שהוטל על המערער נוטה לקולא ואינו משקף את חומרת מעשיו ואת מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. בהקשר זה מציינת המדינה את מכלול העבירות, היקפן, וריבוין. כמו כן נטען כי לאחרונה החמיר המחוקק את העונש הקבוע לצד עבירת השוחד והעמידו על עשר שנות מאסר והדבר מעיד על חומרת העבירות ועל האינטרס להילחם במניעתן על ידי ענישה משמעותית שתימנע הישנותם של מעשים מן הסוג האמור. המדינה אף טוענת כי אין בהימשכות המשפט, ובנסיבות האישיות של המערער כדי להקל בעונשו. 

דיון

12.  לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר (הרב, יש לומר) שהוגש, מסקנתי היא שיש לדחות את שני הערעורים, ולהותיר על כנו את פסק הדין.

משפט הזוטא

13.  הטענות שהועלו בפנינו בנושא משפט הזוטא אינן אלא חזרה על שנטען- ונדחה- בפסק הדין ואני סבור שאין בהן כל ממש. בגדר משפט הזוטא העידו אלו שגבו את ההודעות - ארבעה חוקרי מס הכנסה ושני חוקרי משטרה (" החוקרים"), וכן המערער ואשתו. המערער טען כי הוא  אדם חולה לב אשר נוטל תרופות בקביעות והוא מסר את הודעות לאחר שנמנעה ממנו גישה לתרופות ולאחר שהובטח לו שאם יודה לא ייעצר. עניין אחרון זה, של ההבטחה שלא ייעצר ולא יוגש נגדו כתב אישום, לא נטען בבית המשפט קמא אלא רק בגדר הערעור(סעיף 7 לכתב הערעור) ודי בכך כדי לדחות את הטענה.  על כל פנים, על יסוד העדויות שהובאו בפניו קבע בית משפט קמא שלא ננקטו נגד המערער אמצעים פסולים אשר היה בהם לשלול את יכולתו להפעיל שיקול דעת אם להודות אם לאו. הוא נתן אמון  בעדויות החוקרים שלפיהן המערער שיתף פעולה עימם, לא התלונן על  קושי בריאותי או כאבים ולא ביקש מהם לאפשר לו ליטול תרופות. גם הטענה כי הובטח למערער שישוחרר אם יודה התבררה כטענת שווא שכן מרבית ההודעות, למעט ת/12, נגבו ממנו בעת שזומן לחקירה ולא כשנעצר או עוכב. הוכח גם כי למערער אין תלות יומיומית בתרופות וממילא כבר בליל המעצר קיבל אותן. לאור כל אלה אין למצוא פגם במסקנה שהמערער לא הוכיח שננקטו אמצעי חקירה  פסולים וכי ההודאות כולן ניתנו על ידו מרצון חופשי. מסקנה זו מנומקת ומבוססת על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות אשר לפי ההלכה המושרשת ערכאת ערעור לא תתערב בהן אלא במקרים חריגים, שענייננו אינו נימנה בגדרם. בע"פ 10049/08 אבו עצא נ' מדינת ישראל (23.8.12)  נאמר כי:

" בשיטתנו המשפטית חלוקת העבודה המקובלת בין הערכאות היא כי הערכאה הדיונית עורכת את הבירור העובדתי וקובעת את ממצאי המהימנות. כידוע, ערכאת הערעור לא תטה להתערב בנקל בממצאים כגון דן, לא כל שכן כאשר הערכאה הדיונית שמעה עדים והתרשמה מהם באופן בלתי אמצעי, למעט באותם מקרים חריגים שהוגדרו בפסיקתו של בית משפט זה "